Hegaion H: בית המשפט העליון – האויב העיקרי וסכנה קיומית למדינת ישראל

ההחלטות והפעילויות של העליון ובית המשפט הגבוה לצדק זועקות לשמיים מחוסר צדק. החלטות בדרך כלל הינן לטובת אויבי מדינת ישראל, בין אם מדובר על אויבים בתחום הפוליטי ובין בתחום הפלילי. החלטותם של שופטי העליון הינן מפוקפקות, עם זיקה לגסות רוח, שחיתות ופשע. בלי שינוי בתהליך של מינוי השופטים, קיום של מדינת ישראל בסכנה.

הגדלת סמכויותיו של בית המשפט העליון

תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון אמורים להיות דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) כערכאה ראשונה [1]. החל משנות ה-80 התחיל העליון להתערב בתחומים נוספים בחיים הציבוריים במדינה. הגישה הזו, המכונה "אקטיביזם שיפוטי", התחילה לא במקרה בתקופה שבה השמאל איבד את המונופול שלו בבחירות ובישראל קמו ממשלות ימין. בג"ץ אימץ מדיניות של ביטול החלטות מנהליות שאינן מקובלות עליו גם כשהתקבלו לפי סמכות שבחוק, בטענה של חוסר סבירות [2]. בנוסף הרחיב בג"ץ את זכות העמידה לעותרים ציבוריים שונים בניגוד לתפיסה הקודמת לפיה רק מי שנפגע אישית רשאי להגיש עתירה לבג"ץ; "זכות העמידה" שימשה בעבר ככלי מרסן, והיא זכורה מן העתירה להעמיד לדין את לאה רבין, אשר נדחתה על הסף בטענה שמגיש העתירה לא נפגע אישית, ועל כן אין לו זכות עמידה [2]. בגישה החדשה נפתחו דלתותיו של בג"ץ בפני גורמים כמו האגודה לזכויות האזרח ואפילו ארגונים זרים ועוינים. כאשר בעבר העברות הפליליות של ממשלות שמאל לא היו שפיטות, היום העליון פתוח לכל גורם עוין שרוצה לתקוף את ממשלת הימין או לחבל בפעילות כלשהי של הממשלה, כולל בפעילות כלכליות. ההתערבות של בג"ץ בסמכויות של הכנסת ושל הממשלה מפרה את עיקרון הפרדת הרשויות – המחוקקת, השופטת והמבצעת. בג"ץ ממציא חוקים או כללים (בעזרת תומכיהם בתקשורת ובמוסדות השונים), מפרש אותם ומשתתף בביצועם (בעזרת צמרת הביטחון). שימוש במעצרים מנהליים נגד פעילי הימין הינו דוגמה של ההתערבות הבוטה של העליון בחיי החברה. אז כתוצאה מכך, לבג"ץ יש כוח כמו למשטר בספר 1984 מאת ג'ורג' אורוול.

שריון אבסולוטי לכוח העליון

השופטים בבית המשפט העליון נבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. הרכב הוועדה מבוסס בחוק-יסוד: השפיטה, סעיף 4 (ב) כדלקמן: "הועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה...". בזמני ממשלות השמאל, החוק הנ"ל הבטיח לשמאל 9 מ-9 חברים בוועדה לבחירת שופטים. עם תזוזתם של הבוחרים בישראל ימינה, 4 מ-9 חברים בוועדה יכלו להיות ימנים (שני חברי כנסת ושני שרים בממשלה). אמנם לשמאל נשאר רוב של 5 מ-9 חברים בוועדה, אך ליתר ביטחון הם הוסיפו כלל שאחד משני חברי הכנסת צריך להיות באופוזיציה, כך שלשמאל היה אמור להיות תמיד רוב של 6 מ-9 חברים בוועדה לבחירת שופטים: 3 שופטי העליון, 2 נציגי לשכת עורכי הדין ו-1 מחברי הכנסת. צריך להדגיש שהוועדה לבחירת שופטים ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט השלום. כך השופטים השמאלנים ימשיכו להוות רוב אבסולוטי בכל בתי המשפט במדינה. העליון סידר לעצמו חופש מוחלט להתערב בכל התחומים של חיינו באופן חופשי ושרירותי לחלוטין; להלן חוק-היסוד הנ"ל, סעיף 15 (ג): בג"ץ רשאי לדון בכל "עניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר". זה סמלי מאוד שחוק-היסוד הזה נוצר בשנת 1984. ההחלטות של בג"ץ מחייבות את כל בתי המשפט האחרים על פי סעיף 20 (ב) של חוק-היסוד שלהם ואפילו דוחות את כל הכללים האחרים שפוגעים "בכללי הצדק הטבעי", קרי כללים שלא מתאימים לעליון. העליון חיזק את מעמדו עוד יותר על ידי חוקים נוספים, כגון "חוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו" ועל ידי תפקידים נוספים, כגון יועץ המשפטי לממשלה שנבחר על פי המלצות "ועדה ציבורית" של חמישה אנשים – ששוב כוללת עורכי דין. שופטי העליון אינם מפסיקים לחזק את מעמדם. בשנת 2009 הוועדה לבחירת שופטים העלתה את רמת הסינון בהליך בחירת השופטים עוד יותר וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית (!) כולל סימולציות משפטיות שונות וראיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים [3], על מנת להבחין בסימנים המזעריים ביותר של ימניות בקרב המועמדים – שוב בדיוק כמו בספר 1984.

האג'נדה של בית המשפט העליון

אחרי קום המדינה מטרת העליון הייתה להגן על הממסד, שהיה ממסד סוציאליסטי, לא ליבראלי ולא דמוקרטי. המדינה התפתחה, מספר בוחרי הימין גדל והכלכלה התקדמה לכיוון של שוק חופשי. העליון נשאר בצד השמאלי של המפה והתפתח כמו השמאל בכל מדינות המערב – לכיוון של תקינות פוליטית. העליון הפך לגוף זר בתוך המדינה, שלא מייצג את עולם הטכנולוגיה והשוק החופשי וגם לא את הפטריוטיות הציונית או המסורת היהודית; היום העליון מייצג את דעותיהם של פחות מחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. העליון ביחד עם מערכות התקשורת המסורתיות (ערוצים 1, 2, 10, קול ישראל, גלי צהל, ידיעות אחרונות), צמרת מפלגות השמאל, וצמרת הביטחון (במיוחד החטיבה היהודית בשב"כ), משרת לדיכוי רעיונות הימין, אך ברור שאינו פועל להוצאות של הצדק לאור. הציבור רואה שהתערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעתה של הרשות המבצעת ושהסמכות שנטל לעצמו לבטל חוקים של הכנסת מהווים פגיעה משמעותית בדמוקרטיה, משום שהכנסת והממשלה נבחרו בבחירות דמוקרטיות, בניגוד לשופטים. כמו כן, הציבור רואה שהתערבות זו פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות ובשלטון החוק [2]. אך כל ניסיון לשנות את שיטת מינוי השופטים מעורר היסטריה אצל תומכי העליון, כולל מפלגות העבודה ומר"צ, רוב התקשורת וצמרת מערכת הביטחון, למרות שביטחון המדינה מאוים על ידי עתירות לעליון של פלסטינים ועמותות המייצגות את ענייניהם. מכלל העתירות לבג"ץ מעטות מתקבלות [2] – פרט לאלה שמשרתות למטרות השמאל. אי אפשר לצפות לאובייקטיביות מגוף שיש לו אג'נדה פוליטית כל כך מובהקת כמו לבית המשפט העליון – אך המציאות אף קשה יותר ממה שהינו מצפים (ראה מבחר החלטות ופעילויות למטה).

מבחר החלטות ופעילויות של העליון

אספתי דוגמאות של החלטות ופעילויות של העליון – סה"כ 86 מקרים [16] מהמאמרים בעיתונים ישראלים ששמרתי במשך השנים [13, 14, 15]. המקרים מכסים את פעולת העליון באופן למדי אקראי ולא שיטתי, אם כי הם מראים די טוב את רוחב הפעילויות של בית משפט העליון בשנים 1993-2016. למטה בחרתי כחצי מהמקרים לדוגמה, אך כדאי מאוד לעין בכל 86 המקרים [16]:

2. ספט' 1994: העליון בהרכב שלושה שופטים הקל בעונשו של הגבר שביצע מעשים מגונים חמורים בשכנתו, ילדה בת 9, מארבע שנות מאסר שפסק המחוזי לשנתיים מאסר בלבד, כי "פסיכולוג קבע שהאיש אינו חולה ואין סכנה שיחזור למעשיו ואף למד את הלקח".

3. מרץ 1995: העליון דן בערעור של מנכ"ל טבע אלי הורביץ, שהורשה במחוזי בהעלמות מיסים במאות מיליוני שקלים. השופט האחראי על הערעור היה תאודור אור, חברו הטוב של פנחס רובין, הנציג של הורביץ, בניגוד לכללי האתיקה של השופטים. הוגשה עתירה נגד הפרת האתיקה הגסה הזאת, אך בג"ץ דחה את העתירה. בנוסף אפשר לציין ששופט אחר של בית המשפט העליון באותו הזמן, מישאל חשין, היה גיסו של הורביץ. השופט אור בסוף זיכה את הורביץ.

4. אפר' 1996: העליון הקל בעונשו של עבריין-המין שביצע מעשי סדום בילד בן 6, משנה וחצי מאסר שפסק המחוזי לחצי שנה עבודות שירות, כי "מאסר יהיה הרסני עבורו ".

5. יוני 1996: בג"ץ בהרכב חסר תקדים – 13 שופטים בראשות הנשיא אהרן ברק – פסק כי רשות השידור אינה חייבת להחזיר לאזרחים כמיליארד שקל שגבתה שלא כדין, כי "היה צריך למנוע את ההתמוטטות של הרשות".

11. ינו' 2001: בגלל סידרת מעשי אונס קיבל האנס שמונה שנות מאסר. לבקשת האנס לעיכוב ביצוע גזר דין, הורה העליון בצעד נדיר לשחרר את האנס ללא תנאים מגבילים והוא שב לגור ליד קורבנו.

13. ינו' 2001: אהרן ברק ובג"ץ אפשרו לראש הממשלה אהוד ברק, אחרי שהצטרך להתפטר מתפקידו ולפני הבחירות החדשות, עוד לנהל מו"מ עם הפלסטינים בזמן האינתיפאדה, בתקווה שאהוד ברק עוד יספיק לעשות ויתורים שתכנן.

14. מרץ 2001: בג"ץ הורה למדינה לנמק מדוע לא ישחררו פציפיסט מגיוס לצה"ל.

16. דצמ' 2001: בג"ץ אסר להרוס בתים של מחבלים שביצעו פיגועים במדרחוב בן-יהודה בירושלים.

18. מרץ 2002: בג"ץ ביטל את החוק של הכנסת וקבע שהרדיו "ערוץ 7" אינו חוקי.

24. ינו' 2003: 11 שופטי העליון בראשות אהרן ברק ביטלו את ההחלטה של ועדת הבחירות לפסול את מועמדות עזמי בשארה. יותר מאוחר בשארה ברח לסוריה והתברר שהוא היה מרגל.

26. ינו' 2003: שופטי העליון זיכו בפה אחד את שמעון שבס, מנכ"ל משרד יצחק רבין, שבמחוזי הורשע במעשי מרמה ונדון למאסר בפועל.

28. יוני 2003: שופטי בג"ץ (דליה דורנר, מרים נאור וסלים ג'ובראן) דחו את הבקשה למנוע מהערוץ הפורנוגרפי "פלייבוי" לשדר בארץ.

29. אוג' 2003: דליה דורנר מהעליון שחררה הביתה את רוצח שדקר למוות צעיר לעיני אשתו. דורנר נימקה את ההחלטה בכך ש"אין יסוד של אלימות באופי הרוצח".

30. נוב' 2003: בג"ץ החליט שהסרט "ג'נין ג'נין" לגיטימי ומותר להקרין אותו. בסרט הוקרנו עובדות שקריות על "רצח עם" שישראל מבצעת נגד הערבים. השופטים טענו שאי אפשר לאסור סרט רק בגלל שהוא שקרי.

32. מאי 2004: משה בן איבגי, שרצח בשנה 1994 את נהג המונית דרק רוט, הצליח לברוח מהכלא לארגנטינה אחרי שבג"ץ התערב בהחלטות של שב"ס והורה לאפשר לרוצח לצאת לחופשה. ארבל אלוני ומשה בן-איבגי, שני נערים ממשפחות "טובות" מהרצליה, ירו בנהג מונית סתם "במשחק" והרגו אותו. נידונו ל-16 שנות מאסר. באחת מחופשותיהם מהכלא בשנה 1998 ביצעו שוד של חנות ופצעו את המוכרת. נידונו לעוד 5 שנות מאסר בנוסף ל-16 על הרצח. בעקבות השוד ובעקבות מידע מודיעיני שלל שב"ס את החופשה של בן-איבגי, אך בג"ץ התעקש כי יש להתיר לו לצאת והוא ברח לחו"ל.

35. פבר' 2006: בג"ץ ביטל חלוקת תקציבים של הממשלה והורה לתת יותר כסף לערבים.

36. מאי 2006: בג"ץ הורה למתיישבים להתפנות מהבית בחברון.

37. יוני 2006: העליון הורה להשאיר במעצר ילדה בת 14. בית המשפט השלום דחה את בקשת המשטרה להחזיק במאסר את בתו של פעיל ימין, וגם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. שופטת העליון אילה פרוקצ'יה קבעה שהנערה תישאר במעצר.

42. אוג' 2009: שופט העליון אליקים רובינשטיין שחרר לביתו עבריין שאנס בת 7 ובת 13, בזכות "עברו הנקי".

46. יולי 2010: העליון, בראשות הנשיאה בייניש, החמיר את העונש של 15 חודשי מאסר שפסק המחוזי ל-30 חודשי מאסר לשוטר שחר מזרחי על כך שירה בגנב רכב שניסה להימלט עם הרכב הגנוב ממקום הפשע והרג אותו.

48. מרץ 2011: בג"ץ הורה לפנות מאחזים ביו"ש בשל עתירתו של הארגון "שלום עכשיו".

51. יוני 2011: בג"ץ הורה למשרד הפנים להפחית את האגרה על אובדן דרכון מ-685 ל-485 ₪ (דוגמה של דברים לא רלוונטיים שבהם בג"ץ מוכן להתעסק).

53. יולי 2011: העליון קבע שהמחבל מוסטפא דיראני יוכל להמשיך לתבוע את ישראל. דיראני היה מחבל לבנוני שהיה אחראי על החייל רון ארד שנפל בשבי בלבנון. ישראל הצליחה לתפוס את דיראני בשנה 1994, בשנה 2000 תבע דיראני את ישראל, בשנה 2004 שוחרר.

56. ספט' 2011: בג"ץ הכריע שהזוג הערבי יגור בישוב יהודי, למרות שנדחו ע"י ועדת הקבלה.

58. פבר' 2012: העליון ביטל את הפיצוי של על סך 300 אלף ₪ שהעיתונאית אילנה דיין הייתה צריכה לשלם לקצין צה"ל בגין הוצאת דיבה נגדו בתכנית עובדה בערוץ 2. בג"ץ הודה שהדברים של דיין היו שקר, אך פטרו אותה מהאחריות ופסקו שהיא אמרה "אמת כפי שעיתונאי סביר יכול היה להבינה באותה עת".

60. מאי 2012: בג"ץ מבקש להרוס שכונה יהודית.

62. אוג' 2012: העליון אסר לעשן אפילו על הבמה של תאטרון (דוגמה של שטויות שבהם בג"ץ מתעסק).

63. דצמ' 2012: יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין, הוציא צו האוסר על הרשימה "עוצמה לישראל", בראשות אריה אלדד ומיכאל בן-ארי, להמשיך בקמפיין הבחירות.

64. דצמ' 2012: העליון הפך את החלטת ועדת הבחירות ואישר שהפוליטיקאית הקיצונית זועבי כן תתמודד בבחירות.

65. ינו' 2013: העליון קיצר את עונשה של המרגלת ענת קם. ענת קם שירתה בלשכת אלוף פיקוד המרכז בשנים 2005-2007 וגנבה 2000 מסמכים סודיים, מתוכם 700 סודיים ביותר והעבירה אותם לכתב "הארץ" שהוציא אותם לחו"ל. המעשה היווה ריגול הכי חמור, שהעונש עבורו 25 שנות מאסר. בהסדר טיעון במחוזי הודתה קם בעברה על החזקת ומסירת ידיעה סודית, שהעונש המרבי עליה הוא 15 שנות מאסר, וכן קיבלה רק 4.5 שנה במחוזי שהעליון הפחית ל-3.5 שנה.

69. ספט' 2013: 9 שופטי בג"ץ פסלו חוק למאסר מסתננים. אולי עד 200,000 מסתננים, רובם גברים צעירים עם רקע פלילי, הוכנסו על ידי מצרים לארץ בעיקר בשנים 2007-2012. המסתננים מאריתריאה, סודן, סומליה, ניגריה וארצות אחרות הפכו את דרום תל אביב וכמה מקומות נוספים לג'ונגל, אך בג"ץ נלחם בכל הכוח נגד החזרת המסתננים לארצם.

70. נוב' 2013: בג"ץ הורה ליועץ המשפטי לממשלה לנמק עד 6 בפברואר מדוע לא יועמדו לדין מחברי הספר "תורת המלך". לשופטי העליון נראה שהספר מכיל ביטויים גזעניים.

72. יולי 2014: בג"ץ קיים "דיון דחוף" בעתירת ארגוני זכויות אדם בדרישה שהמדינה תספק לבדואים בנגב פתרונות מיגון בבתיהם מפני טילים – אירוני שבזמן שאנחנו מותקפים על ידי הערבים בעזה, בג"ץ דואג למקלטים בשביל הערבים שמתגוררים בבתים לא חוקיים בארץ.

77. נוב' 2015 השופט סלים ג'ובראן בעליון הורה לעכב את המאסר של מנהיג התנועה האסלאמית.

78. דצמ' 2015: בערעור של ראש הממשלה שעבר, אהוד אולמרט, בג"ץ ביטל את העונש של 6 שנים שפסק המחוזי והפחית את המאסר ל- 1.5 שנה בלבד. השופט במחוזי דוד רוזן הסביר כי הפשעים שהוכחו הם רק קצה הקרחון של כלל הפשעים אותם אולמרט ביצע וקבע שאולמרט בגד באמון הציבור. שופטי בג"ץ לא אהבו את הפסיקה הברורה והביעו ביקורת נגד רוזן. היה ידוע שאולמרט תכנן ויתורים גדולים במ"מ עם הערבים, וכן שאשתו וילדיו היו חברים בארגוני שמאל קיצוניים.

79. מרץ 2016: בג"ץ פסל את "מתווה הגז", תכנית כלכלית רחבה של הממשלה, ובכך חרג מסמכותו. למדינת ישראל נגרמו נזקים כלכלים כבדים בעקבות ההחלטה.

80. אפר' 2016: העליון דחה את עתירתו של העצור המנהלי מאיר אטינגר, אשר ביקש לאפשר לו לצאת מהכלא לטקס ברית המילה של בנו. השופטים סולברג, פוגלמן וחיות אמרו כי אטינגר מסוכנן. אטינגר הינו נכד של הרב כהנא וסומן על ידי החטיבה היהודית בשב"כ כמסוכן; למרות שהוא היה במאסר מנהלי 8 חודשים, המשטרה והשב"כ לא הצליחו למצוא נגדו דבר והוא שוחרר ללא אישום בסופו של דבר.

85. אוק' 2016: בג"ץ דורש מיועץ משפטי לממשלה לנמק למה אינו פותח בחקירה נגד ראש הממשלה (בנימין נתניהו).

אופי האנשים שיושבים בעליון

בהשוואה עם האזרחים האחרים, שופטי העליון הראו בגיל צעיר פחות התלהבות כלפי שירות בצה"ל ובד"כ שירתו בתפקידים אדמיניסטרטיביים (לדוגמה מרים נאור, דורית בייניש, אהרן ברק, אליקים רובינשטיין) או לא שירתו (לדוגמה יורם דנציגר, יעקב טירקל, מישאל חשין). לגבי היחס לדת, חלקם לא מסתירים את עוינותם כלפי הדת היהודית (לדוגמה דליה דורנר), חלקם הורידו את הכיפה בשביל הקריירה שלהם (אשר גרוניס, מני מזוז, יעקב טירקל) ולמיעוט הכיפה משמשת ככיסוי (אליקים רובינשטיין).

שופטי העליון שואפים להיות מורי המוסר לכל העם, אך בהתנהגותם אינם נותנים דוגמה טובה. השופטים דואגים לספק עבודה בתחום לקרובי משפחה ולעתים קרובות פועלים בניגוד אינטרסים בולט. לדוגמה אהרן ברק, נשיא העליון בדימוס, במהלך כהונתו בבית המשפט העליון, עזר לאשתו להתקדם מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. גם לגבי ארבעת ילדיו של ברק נמתחה ביקורת על הנפוטיזם שלו, כאשר הוא דאג שכולם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון. דוגמה אחרת היא משנה לנשיאת העליון אליקים רובינשטיין, שבזמנו שירת כיועץ המשפטי לממשלה והיה הממונה על אשתו, בניגוד עניינים ובהפרה של כללי תקנון שירות המדינה, שהייתה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים ומנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. פורסמו עוד מקרים רבים [4]. מישאל חשין שבשנים 2005–2006 כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון היה בן של שניאור זלמן חשין שפעם גם כיהן באותו התפקיד.

הצטלבות שופטי העליון עם הצמרת של הרשויות האחרות ידועה. לדוגמה, חנן מלצר, שהיה היועץ המשפטי של התנועה הרפורמית, וגם היועץ המשפטי של מחנה רבין במפלגת העבודה, מונה לשופט העליון; מצד שני דליה דורנר נבחרה אחרי עזיבתה העליון לתפקיד נשיאת מועצת העיתונות בישראל. פחות ידוע על הקשר הישיר בין שופטי העליון ובין מערכות הדיכוי נגד מתנגדי השמאל, הבולטת במערכות היא החטיבה היהודית בשב"כ שמייצרת דיס אינפורמציות ואפילו מושכת צעירים נאיביים לבצע מעשי פשע נגד ערבים במטרה להפליל את הימין [19]. דוגמה טובה הינה המקרה של נשיאת העליון בדימוס דורית בייניש. לפני עבודתה בעליון היא הייתה התובעת במשפטי המחתרת היהודית ומילאה תפקיד מרכזי בהעמדתם לדין. בנוסף היא ייצגה את המדינה בכל הקשור לפסילת מפלגתו של הרב מאיר כהנא והוצאתה אל מחוץ לחוק. היום מתברר שהקרב נגד הרב מאיר כהנא התחיל ביוזמת ה-ק.ג.ב., גוף הריגול הסובייטי, ושהשב"כ רק סיים את עבודתו [17]. במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה, בייניש סגרה לסוכן השב"כ אבישי רביב (שהפיץ את תמונתו של רבין בבגדי אס. אס. ושהיה בקשר עם יגאל עמיר לפני הרצח של רבין [19]) תיקים פליליים שנפתחו נגדו. בשנת1999 התפרסם פרוטוקול, שכונה מסמך רביב, של אחת הישיבות עם השב"כ בו נכתב: "הוא [אבישי רביב] היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית ביניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בר-אילן, יחשיד אדם אחר כדי שייתפס". בעקבות פרסום הפרוטוקול, ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת כונסה ודנה בנושא, ונשמעו קולות הדורשות מביניש להשעות את עצמה מכס השיפוט. לאחר שנבחרה לבית המשפט העליון, המחליפה שלה בתפקיד פרקליטת המדינה ושופטת העליון בעתיד גם היא, אדנה ארבל, חיפתה על מעורבותה של בייניש בהפעלה לא ראויה של אבישי רביב [5, 6, 7].

רוב השופטים בעליון הראו בחייהם התנהגות שאינה ראויה או הוגנת בלשון המעטה. נשיא העליון אהרון ברק, לדוגמה, החליט בשנה 1999 באופן שרירותי לאפשר משפט חוזר לחמישה גברים ערבים שבלי צל של ספק הורשעו בכך שבשנת 1983 אנסו ורצחו את הילד דני כץ [13, עמודים 7-11]. דליה דורנר כשופטת העליון שחררה שלושה מרוצחי הילד דני כץ מהכלא בשנת 1999 [13]. בנוסף, לפני שהייתה שופטת העליון, בשנת 1974 דורנר שלחה חייל ישראלי לעשרים שנות מאסר על הריגת חייל מצרי במלחמת יום הכיפורים – היא תיארה את הריגת החייל של הקומנדו המצרי כרצח שבוי. התברר שהחייל הישראלי היה ממשפחה ענייה שלא היה לה אמצעים לעו"ד ראוי – במשפט חוזר אחרי שנה החייל שוחרר. במשפט זה העדים תיארו את "השופטת ד.ד." כאישה כמעט סדיסטית [8]. כשופטת בית המשפט העליון דורנר אישרה, למרות גינויים רבים, פרסומת גסה ומתועבת בשל חופש הדיבור, וכן הוציאה פסק דין חריג שאפשר מעצר ממושך של קטין חרדי שיידה אבנים [9]. בפסק-דינה בעניין הסרט האנטי-ישראלי "ג'נין ג'נין" פסקה ב-2003 כי יש להתיר את הקרנת הסרט, למרות שהמועצה לביקורת סרטים החליטה לאסור את הקרנתו בבתי הקולנוע כי הוא היה שיקרי ותרם לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל [10]. אך, על הסרט שבו שקרים ופרופגנדה בוטה של הפלסטינים שכביכול "מתעד פשעי המלחמה שביצע צה"ל בג'נין", החליטה דליה דורנר את ההחלטה המפורסמת שלה, בסגנון: "אמנם העובדות האנטי ישראליות בסרט ג'נין ג'נין אינן נכונות, אך הסרט יוצא מהלב של יוצריו הפלסטינים". עוד דוגמאות כוללות את אליקים רובינשטיין, משנה לנשיאת העליון הנוכחי, שסירב לעבור בדיקת פוליגרף כשמונה לכהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנת 1997. בסוף "הושגה פשרה", לפיה הוקמה ועדה בראשות רובינשטיין עצמו, שבדקה "באופן עקרוני את הצורך בבדיקות פוליגרף לעובדי ציבור". רובינשטיין מונה ליועהמ"ש למרות שסירב להיבדק בפוליגרף. סירוב זה הינו מחשיד והמסקנה העולה ממנו היא כי מצפונו של רובינשטיין אינו נקי, דבר העשוי לגרום לחשיפתו לסחיטות [11]. עבד אל-רחמן זועבי נבחר לכהן כשופט הערבי הראשון בעליון בשנת 1999, למרות שבשנת 1994, בתפקיד של שופט המחוזי בנצרת, עזר לבנו לטשטש ראיות במעשה פשע. בנו בכר זועבי, פושע סידרתי, ניסה לדרוס ולרצוח שוטר, אך בעזרת אביו התחמק מההאשמה. כמו כן, התברר שהחלטות של עבד זועבי במחוזי היו שגויות והיה צריך לבטל אותן [13, עמודים 4-6]. סלים ג'ובראן, השופט הערבי השני בעליון, משנת 2003, פסק ביום 18 באפריל 2016 כי קריאה לאינתיפאדה היא אינה הסתה לאלימות. יורם דנציגר נחקר בשנת 2011 בשל קשריו עם הפושע שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים, ובשל שירותים משפטיים שהעניק; לדנציגר וללחיאני גם הייתה שותפות בעסקת קרקע במערב נתניה. התיק נסגר ודנציגר שב לכהונתו בבית המשפט העליון. צבי טל, ששירת בעליון בשנים 1994-1997 נחקר בשנת 2002 בחשד למעשי הונאה כשהיה בתפקיד של יושב ראש של ועדת העיזבונות. בעלה של דורית בייניש, עו"ד יחזקאל בייניש, הואשם ב-2004 בעברות מס. מעשי זדון או אפילו עברות פליליות אצל שופטי העליון משלימים את התמונה של אופיים.

למי מזיק ולמי עוזר העליון

ההחלטות של העליון בדרך כלל הינן לטובת אויבי מדינת ישראל, בין אם מדובר על אויבים בתחום הפוליטי ובין בתחום הפלילי. ההחלטות של העליון הינן לטובת ממשלות שמאל ונגד ממשלות ימין, כמו כן באופן כללי לטובת אנשי השמאל וכנגד אנשי הימין. קשה להבין למה אפילו בעניינים לא פוליטיים, העליון מכריע הרבה פעמים נגד המדינה, נגד החברה ונגד האנשים הנורמאליים – לטובת הנבלים. נראה שהעיקרון המוביל אצל העליון הינו "ככל שיותר גרוע – ככה יותר טוב". נדמה ששופטי העליון רוצים לגרום נזק מרבי למדינת ישראל ולקדם את פירוקה, כך שה"כיבוש" ייגמר. כן, העליון משתקף במקרים רבים כרוע נקי [13, 14, 15, 16].

מיינתי את 86 ההחלטות והפעילויות הנ"ל (מקרה 1 עד 86 ברשימה [16]) לפי נושאים וספרתי את כמות המקרים בכל נושא {מספר בסוגריים מסולסלים למטה}. מקרה אחד יכול להתייחס ליותר נושאים.

הנושאים הבולטים הינן החלטות ופעילויות של העליון המתייחסות לציר שמאל/ימין: החלטות ופעילויות בעד ערבים {23}, נגד יהודים {14}, בעד שמאל {15}, נגד ימין {6}, נגד הריסת בתים של ערבים {4}, בעד הריסת בתים של יהודים {6}.

המאפיין הבולט הוא הכרעת לטובת סוטים ופושעים: בעד אנסים ורוצחים {13}, בעד פושעים אחרים {8}, בעד פושעים במעשי שחיתות {8}, נגד קורבנות {24}.

ברמה מדינית, העליון עומד בצד של אויבי מדינת ישראל: בעד מחבלים {4}, נגד ישראל {17}, ספציפית נגד צה"ל {2}.

העליון מתערב בכל התחומים של חיי המדינה: עניינים מדיניים וכלכליים {14}, פינות קטנות של חיים יומיומיים {8}.

בנוסף אפשר לציין שקיים קשר הדוק בין העליון ובין תקשורת ושב"כ {6}.

ההחלטות והפעילויות של העליון ובית המשפט הגבוה לצדק זועקות לשמיים מחוסר צדק. דוגמה אחת לכולן, ראו את המקרים מס' 31 ו-מס' 80: מצד אחד, העליון אסר למאיר אטינגר להשתתף בברית המילה של בנו, כאשר הוא היה במאסר מנהלי 8 חודשים רק בגלל שסבא שלו הרב מאיר כהנא היה קיצוני (על פי ק.ג.ב. ועל פי החטיבה היהודית בשב"כ). מצד שני, העליון הורה לשחרר לחופשת שבת את בן איבגי שרצח את נהג המונית דרק רוט (שאלמנתו עד היום בוכה) וכך נתן לו לברוח לחו"ל.

שופטי העליון פסקו כמה פעמים שלא חשוב אם טענה מסוימת הינה נכונה או שקרית, חשוב שהיא יוצאת מהלב. לפי התקדימים האלה, מותר להגיד ששופטי העליון הנם מנובלים, כי אחרי עיון בהחלטותיהם זה באמת יוצא מהלב.

מסקנה

ההחלטות [16] של שופטי העליון (ראה צילומים [18]) הינן מפוקפקות, עם זיקה לגסות רוח, שחיתות ופשע. החלטות באופן ניכר משוחדות לכיוון הפושעים והסוטים, לטובת השמאל ולטובת הערבים נגד מדינת ישראל. בציר הרוע של תקשורת שמאלנית–בית המשפט העליון–החטיבה היהודית בשב"כ יש לעליון ולבג"ץ התפקיד המרכזי. בלי שינוי בתהליך של מינוי השופטים, קיום של מדינת ישראל בסכנה.

[1]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F

[2]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%94%D7%92%D7%91%D7%95%D7%94_%D7%9C%D7%A6%D7%93%D7%A7

[3] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D

[4] http://www.haaretz.co.il/misc/1.1050393

[5]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A9

[6] http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/713.html

[7] http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1557193

[8]https://drive.google.com/open?id=0B0_CHA6ECE2mLUNvZHNGSHNqRFk

[9]