היסטוריה - המחלקה היהודית
מלחמת האחים איימה לפרוץ כל רגע כבר לפני קום המדינה. הרשויות היהודיות בפלסטין דיווחו לבריטים על פעולות אחיהם מארגוני הימין, חיבלו בפעילויותיהם וגרמו למותם [1, 2]. לשיא הגיע הקרע בין השמאל והימין ביוני 1948, כמה שבועות אחרי קום המדינה, כאשר כוחות הממשלה תקפו מול חופי תל אביב את הספינה אלטלנה שעליה הביאו לוחמי הארגון הימני, ארגון צבאי לאומי (אצ"ל) לישראל ציוד צבאי רב (נשק ב-150 מיליון פרנק שהועבר לידי האצ"ל על ידי ממשלת צרפת במסגרת הסכם חשאי) וגם כ-930 עולים, חלקם ניצולי שואה. הנשק היה חיוני לצרכי ישראל במלחמת
השחרור. הממשלה, אמנם סגרה הסכם עם אצ"ל על שימוש משותף בנשק מאלטלנה, אך הפיצה שמועות על פוטש של הימין, הפרה את ההסכם עם אצ"ל והעדיפה להחליש את יריביה הפוליטיים אפילו במחיר של איבוד נשק נחוץ והרחבת הקרע בתוך העם [1, 2]. המערכת הצליחה לערער את חוקיותם של מתחריה הפוליטיים מימין לעשרות שנים.
כבר ב- 1944 הוקמה במסגרתה של ה"הגנה" יחידה לביטחון פנים שאספה מידע על ארגוני מחתרת אנטי בריטיים אחרים כגון האצ"ל והלח"י, הנקראת "המחלקה היהודית". מזכיר המחלקה היה איסר הראל, שבשנת 1948 הועמד בראש שירות הביטחון (מאוחר יותר שב"כ). לאור הסכנות מהשפעת הארצות הקומוניסטיות, התעסק השב"כ יותר בשמאל הקיצוני בתחילת דרכו [3], אך בשנות ה-80, בצל תקווה להסכמי שלום עם האויבים הערבים, פונו המאמצים של השב"כ בעיקר נגד אויבי דו-קיום מדומים בתוך הימין הקיצוני, פרדוקסאלית בזמן שהשמאל איבד את המונופול על השלטון וכשראשים לשעבר של האצ"ל והלח"י הפכו לראשי ממשלה. המחלקה היהודית, בפרופיל נמוך ותחת שמות שונים, נקראת גם "האגף היהודי" או "החטיבה היהודית" או "היחידה היהודית", יצאה חוצץ נגד הטרור היהודי [4].
מחתרת יהודית
למרות הפופולאריות של "המחתרת היהודית" בעיתונות, בארבעת העשורים האחרונים נרשמו רק שתי התארגנויות שרצחו אנשים, הראשונה רצחה שלושה ערבים ב-1983 והשנייה ערבי אחד ב-1992 [5]. טרור אינדיבידואלי של יהודים שגרם למוות אנשים נרשם שבע עשרה פעמים; מתוך שנים עשר מקרים נהרג אדם אחד; הכי הרסני היה הטבח של שבעת הערבים על ידי עמי פופר ב-1990 והטבח על ידי ברוך גולדשטיין שבו נרצחו עשרים ותשעה ערבים ב-1994; סך הכול נהרגו ארבעים וששה ערבים, כמו כן שני יהודים – פעיל שלום עכשיו ב-1983 וראש הממשלה ב-1995 [5]. אפשר לציין שכל הפיגועים בוצעו כנקמה על הטרור הערבי שגרם למוות של כ-1500 יהודים באותה התקופה. השב"כ היה מעורב בתפיסה של כמה מהמחבלים היהודים, אך לא ברור עד כמה היתה הפעילות של השב"כ משמעותית לגילוי ומניעת הטרור היהודי. ברוך גולדשטיין ועמי פופר היו אחראים על שני שליש מכל ההרוגים בפיגועים נגד הערבים, וברור ששום פעולה מצד השב"כ ושום מודיעין לא יכלו למנוע את שני מעשי הטירוף, הכמעט ספונטניים האלה, של אנשים לא מאורגנים. מצד שני, כמה מהרוצחים היו בקשר עם השב"כ או תחת השגחתו, לדוגמה דני אייזנמן שרצח נהג מונית ערבי ב-1985 היה כנראה בקשר עם השב"כ [5], יעקוב טייטל שרצח שני ערבים ב-1997 היה סוכן שב"כ [5] ויגאל עמיר היה בקשר עם סוכן המחלקה היהודית בשב"כ אבישי רביב [6, 7].
במקרה של "מחתרת בת עין", אחד מהמקרים שבהם השב"כ הצליח כביכול למנוע פיגוע טרור יהודי, נעצרו ארבעה מתנחלים והורשעו בניסיון לפוצץ מטען בבית ספר ערבי בירושלים בשנת 2002 [8]. המטען שהנאשמים השאירו ברחוב קרוב לבית הספר כלל בלון גז, כאשר כל אדם בעל ידע בסיסי בטכנולוגיה מבין שהתקן כזה לא יכול היה להתפוצץ ושלא היה יותר מסוכן מבלון גז שיש לכל אחד בבית. חברי המחתרת קיבלו עונשים של חמש עשרה ושלוש עשרה שנות מאסר ובית משפט הסביר שחומרת העונש לא נובעת מגודל האיום אלה מהכוונה הרעה שעומדת מאחורי האירוע [9]. אחיו ואחותו של "מנהיג המחתרת" עופר גמליאל, אנשי שמאל וחברים בארגון "שלום עכשיו", טענו שלדעתם השב"כ טעה [9], אך השב"כ ידע מה הוא רצה. מי ש"גילה" את המחתרת היה סוכן השב"כ יהודה כהן שנשתל בקריית ארבע, התחתן עם בחורה השייכת למשפחה ידועה בחוגי הימין הדתי שאיתה הקים משפחה (יש להם שלוש בנות) והוא עבד בשביל החטיבה בלב חברון. במסגרת "גילוי מחתרת בת עין" נעצרו מנהיגי ימין כולל נועם פדרמן, אבל השב"כ לא הצליח להפליל את מנהיגי הימין, אז בשב"כ נאלצו להסתפק בהרשעת אנשים לא מפורסמים [8]. הסוכן יהודה כהן ברח בשנת 2008 לארגנטינה ושם הוא סיפר בטלוויזיה על השיטות של השב"כ שבעזרתן החזיקו אותו כסוכן בן ערובה כאשר הכריחו אותו לקיים יחסים עם בת שש עשרה ובסוף העבירו את המעשה למשטרה כעברת מין – כשסירב להמשיך בפעילות [10]. פרופורציונאלית לגודל הפשלה, שלושה ראשי שב"כ, כולל כרמי גילון, ניסו להסביר ולגנות בערוץ 2 של הטלוויזיה הישראלית את השתלת הסוכן שלהם, עבריין מין על פי תיאורם, שהושתל לתוך משפחה תמימה; גילון אפילו קרא להשתלת הסוכן "כתם" על שמו הטוב של השב"כ [11]. היום מתברר שהפרשה לא הייתה טעות אבל שגרה.
השתלת סוכני שב"כ בסביבת פעילי ימין
יהודה כהן, הסוכן מחברון, לא היה היחיד שבמשך כמה השנים האחרונות פרסם את סיפורו המזעזע. העיתון מעריב פרסם שתי כתבות (21.2.2014 ו-28.2.2014) הסוקרות מקרים רבים של אנשים תמימים שגויסו על ידי השב"כ לרגל אחרי חבריהם ואפילו אחרי קרובי משפחתם [12, 13, 14]. העדויות על כך שהתופעה נפוצה מתרבות [22]. שיטות הגיוס אינן שונות מהשיטות שבהן השתמשו משטרים במדינות טוטליטריות; השב"כ פונה לגבר צעיר שהוא בודד או לא בטוח בעצמו, או מחפש את עצמו, או שהוא רוצה לעשות משהו טוב בשביל החברה ולא יודע מה, או שהוא אינו בטוח מה ברצונו לעשות אחרי השירות הצבאי [11, 12, 22]. העדיפות היא שהבחור יגיע מסביבה דתית, תהיה לו חולשה כלשהי ויהיה מוכן לעזור "למנוע מאנשים לא אחראים לבצע מעשים קיצוניים ומזיקים" – כביכול באינטרס שלהם – כל זה תמורת כסף ותמיכה. עם ההטבות באות מחמאות בהתחלה ואיומים בסוף. הרבה סוכנים נשברים באווירה של החיים הכפולים ושל הבגידה בחברים ובמשפחה ועזיבתם של כל הערכים הבסיסיים. אנשי השב"כ שידלו את הסוכנים לשקר לבנות זוגם ואפילו להתחתן איתן ולחדור לתוך משפחות בסביבה חשובה למען ביצוע משימותיו של השב"כ [13].
לא רק אח גדול – גם אבא ומורה
סקירת עיתון מעריב בשתי הכתבות בפברואר השנה הראתה שהחטיבה היהודית והמחתרת היהודית נמצאות ביחס צמוד כשני תאומים, המחתרת נותנת לחטיבה סיבה להתקיים והחטיבה מספקת למחתרת את המטרות. השב"כ וסוכניו אמורים לשמש כחישנים של הימין הקיצוני בשטח. מתברר שהחטיבה היהודית גם מדריכה את המחתרת היהודית בכל צעד כמו אבא שמטפל ודואג. בהרבה מקרים היחידה הינה גם החישן וגם המנוע של פעילויות הימין הקיצוני, כולל ריסוסים של כתובות נאצה, ניקוב צמיגים, הצתות, עימותים עם שוטרים או חיילים, ותקיפות פיזיות נגד ערבים [10-13]. מתברר שמשימות הסוכנים כוללות הסתה של מתנחלים למעשים אופייניים שמוגדרים כ"אלימות של הימין הקיצוני". כך שלאור הגילויים כבר לא ברור אילו מעשים נעשו ספונטנית על ידי צעירים מתלהבים ואילו על ידי סוכני שב"כ.
השאלה הגדולה היא האם המפעילים תמיד מצליחים לעצור את המופעלים במקרי סכנה של מעשים חמורים כמו רצח. היתכן שהמקרים הנ"ל של דני אייזנמן ויעקוב טייטל [5] או המקרה של סוכן השב"כ חיים פרלמן שעל פי השב"כ רצח כמה ערבים בשנת 1998 [15] הינן פשלות שבהן השב"כ לא הצליח לעצור את הרצח? שאלה גדולה עוד יותר היא האם השב"כ מנע מסיכולם של המקרים בכוונה? לאור הסודיות והאפלה לא ניתן לשלול דבר – אולי בחלק מהמקרים לא התרחש רצח כלל? יהודה כהן הצליח לברוח לארגנטינה לפני שנכלא עקב מעשים מגונים שכביכול ביצע כסוכן שב"כ, אך עופר גמליאל נכלא ל-15 שנה עבור פיצוץ בבית ספר שלא התרחש אך שהוא כביכול תכנן, ואילו חיים פרלמן, כביכול דוקר סידרתי ורוצח המוני של ערבים, שוחרר ממעצר על ידי בית המשפט שמתח ביקורת קשה נגד השב"כ והמשטרה (12.8.2010, [15]). בפרשת פרלמן הוכח בבית המשפט שהשב"כ תפר תיק לפעיל ימין או שסוכן השב"כ היה רוצח סידרתי – שתי האפשרויות מדאיגות מאוד ואין אפשרות שלישית.
תג מחיר
מהמקרים הרבים שפורסמו ברור שהיחידה היהודית פועלת לחשיפת מעשי אלימות של הימין הקיצוני או לגרימת מעשים כאלה למטרת הפללתו הכוללת של הימין. היעד הכללי הינו דה-לגיטימציה של הימין והיחידה היהודית מקבלת תמיכה מהשב"כ כולו, מהמשטרה וכמעט מכול כלי התקשורת הגדולים; האופי ההיסטרי של הדיווחים על הטרור היהודי מיועד לנטרל את השפעת הטרור הערבי על הציבור וליצור רושם ששני הצדדים אשמים; למרבה הצער הכתמת הימין במשך השנים מכתימה את מדינת ישראל כולה [31]. ידוע שהיהודים רוצים שלום יותר מכל העמים ואפילו בימין קיימת הרבה פחות אלימות פוליטית מכמות שמצדיקה את קיומה של היחידה היהודית. לכן, בשנת 2008 התחילה היחידה היהודית לפרסם מקרים של כביכול אלימות הנקראת "תג מחיר" שאמורה להוכיח עד כמה הימין הקיצוני פעיל ומסוכן. מקרי אלימות נגד ערבים שפורסמו כללו ריסוסי נאצה, הריסת מכוניות ושרפות, וכן פורסמו האשמות ברצח של ערבים. דוגמית משנות 2011-2014 מראה שבממוצע כל חודש הביא השב"כ לפחות מקרה אחד של תג מחיר [16]; ברור שבמשך השנים נספרו בעיתונים מאות מקרים. הדבר שהכי בולט בכל הסיפור הוא שלא הורשעו עבריינים האחראים על שורה כל כך ארוכה של כביכול פשעים [16]. ברוב מקרי השרפה והאלימות החמורים האחרים הכוללים אפילו רצח התברר שיהודים לא היו מעורבים כלל, כשרוב המקרים היו שקרים של הערבים [28, 32] והרבה היו פרובוקציות של החטיבה היהודית [12, 13, 33]. רק במקרים נדירים, אחרי מעצר ממושך בלי גישה לעורך דין וחקירה נוקבת הצליח השב"כ להרשיע כמה אנשים, אם כי בנסיבות הזויות (יהודה לנדסברג לכאורה גרם לנזק של 90,000 שקלים לערבים ונאלץ לשלם להם 7,000 שקלים כפיצוי [37]). אפילו ללא הרשעות ברורות של יהודים, תוך טרור ערבי איום, התקשורת חגגה והפוליטיקאים מהשמאל ביקשו להגדיר את "תג מחיר" כמעשה טרור [16].
איפה נעלם השב"כ ברצח רחבעם זאבי, ברצח בנימין כהנא ואשתו ובניסיון לרצח של יהודה גליק?
מה שמשותף לאירועים הטרגיים בכותרת היא התערבות שלילית של השב"כ - העדרותם; הם לא היו במקום שבו היו צריכים להיות. רחבעם זאבי נרצח בשנת 2001 בירושלים, במלון הייאט בגבעה הצרפתית שנחשב כמלון ששימש את השב"כ, שבו מתרחשים אירועים פוליטיים כמו פגישות רשמיות בין ישראלים ופלסטינאים. מסיבות מסתוריות אנשי השב"כ והמשטרה לא היו בסביבת המלון ביום הרצח; הרוצחים לנו בחדר סמוך לחדרו של זאבי וחיכו בסבלנות עד הבוקר [17]. במקרה של בנימין כהנא ורעייתו טליה, הם נרצחו בשנת 2000 בתקיפה מאוד ממוקדת ונקודתית, דבר שמעלה תהיות לאור פעילותם הלא מדויקת של הערבים, חמש בנותיהם נפצעו, אחת קשה [17]. הרצח לא עורר רחמים אלה פחד מפעולות נקם של ימנים קיצונים [17] ואנשי הביטחון הישראלים (שב"כ) הזהירו אפילו את האמריקאים מפני הקיצונים שלנו, כך שהאף-בי-איי פשט על משרדי "כהנא" בניו-יורק [17]. לגבי פעיל הימין יהודה גליק, המשטרה עם היחידה היהודית ניסתה הרבה זמן לתפור תיק נגדו ובספטמבר השנה החליטה לעצור אותו בגלל אלימותו נגד אישה ערביה על הר הבית, אך התברר שגליק היה בבית משפט בדיוק ברגע שכביכול ביצע את מעשה האלימות; פורסם שאנשי המשטרה שיקרו [20]. חודש אחרי השפלת המשטרה נורה גליק כשיצא ממרכז מורשת בגין בירושלים על ידי ערבי שהועסק כבר שנה באותו מרכז למרות שהיה פעיל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והיה אסיר ביטחוני לשעבר שישב בכלא למעלה מעשר שנים [21]; ראש הממשלה שהיה באותו מרכז זמן לא רב לפני ההתנקשות לא היה בסכנה על פי הצהרת השב"כ שניסה להצדיק את עצמו אחרי ההתנקשות – מזה נובע שהכל היה בשליטת השב"כ. להפתעתם של כולם גליק שרד – אך המשטרה סירבה לבקשתו של גליק לקבל שמירה והמליצה לו לשכור שמירה פרטית.
איפה היתה החטיבה היהודית ברצח רבין?
כבר כמעט נשכחה העובדה שעוד לפני הרצח של רבין הציבור הוזהר כל יום מפני האלימות של הימין. רבין עצמו ניסה להשתיק את ההתנגדות הרחבה של הציבור להבאתו של יאסר ערפאת וארגונו לארץ ודיבר על האלימות היהודית [18], אם כי זה נשמע בלתי יאומן על רקע רציחתם של אלפי יהודים על ידי המחבלים של ערפאת. בסוף רבין ביחד עם חלק משותפיו כבר לא האמין בשלום עם ערפאת ונתקל במבוי סתום [19] – בדיוק בזמן המתאים הזה הוא נרצח.
יגאל עמיר היה בקשר עם סוכן החטיבה היהודית בשב"כ אבישי רביב [23], שהמציא והפיץ את תמונתו של יצחק רבין במדי אס. אס. [6, 23] – מעשה ששויך לימין ולכאורה תרם לרצח [7], ובכל זאת אנשים אחרים, כולל ילדים, נענשו על הכנת הכרזה שבה נראה רבין במדי אס.אס. [36]. עמיר הסתובב בסביבת ראש הממשלה עם נשק ואיש לא שם לב [23, עמוד1]. פורסם שבזמן הרצח היה רביב סוכן השב"כ כבר שמונה שנים [36, עמוד 4], שמסר את שמו של יגאל לשב"כ [23, עמוד 16] ושהשב"כ שלח את רביב לעמיר ל"בירור" שלושה חודשים לפני הרצח [23, עמוד 18]. שש שנים מאוחר יותר פורסם איך הבירור נגמר: רביב ידע שעמיר התכוון לרצוח את רבין [34]. חודשיים אחרי הפיגוע פורסם מקרה של "ניסיון לרצח" שיכל לשפוך אור על הרצח של רבין: השב"כ העביר ל"רוצח פוטנציאלי שהתכוון לרצוח איש ערבי" רובה פגום, האיש ירה אבל הרובה לא עבד "וכך הציל השב"כ את הערבי" [31, עמוד 1]. פה צריך להזכיר שאחרי הפגיעה ברבין התקשרו אנשי השב"כ למשפחת רבין ואמרו שזה היה כדור סרק, על פי העדות של נכדתו של רבין, נעה בן ארצי, בספרה שיצא לאור חצי שנה אחרי ההתנקשות [36, עמוד 10]. כמה חלקים נוספים של הפאזל פורסמו כמה ימים אחרי הפיגוע – יגאל עמיר עבר קורס אבטחה בשב"כ וראש החטיבה היהודית בשב"כ ידע על כוונתו של עמיר לתקוף את רבין [23, עמוד 11]. לאור הפרסומים [38] יש רק שתי אפשרויות – השב"כ ידע על כוונתו של עמיר ולא רצה לעצור אותו או השב"כ ידע על כוונתו של עמיר ולא הצליח לעצור אותו.
וועדת שמגר אישרה את העובדות הנ"ל ובחרה את האפשרות השניה. ראש השב"כ נאלץ להתפטר. למרות הפשלה של השב"כ, השמאל תמך בראש השב"כ כרמי גילון; ידיעות אחרונות שאלו "מי צריך את הוועדה" [23]; שמעון פרס אמר לראש השב"כ "ביצעת מלאכת קודש" ובשנת 1999 מינה את כרמי גילון למנהל מרכז פרס לשלום [23]. כרמי גילון והשב"כ לא מנעו את הרצח, בטעות או בכוונה, וניסו לנצל אותו לאיומים אכזריים נגד האופוזיציה [23, 24, 35, 36] ומנצלים אותו נגד הימין עד היום [18, 23, 24].
מי מסוכן למדינה יותר – השמאל או הימין?
אפילו אם נשכח לרגע שהרבה ממעשי האלימות של הימין הקיצוני התבררו כמאורגנים או בדויים על ידי השב"כ, אי אפשר לטעון שהמעשים שמיועדים לימין קיצוני, כולל ריסוס על הקיר של מילים "תג מחיר" או ניקוב צמיגים או אפילו רצח של ערבים יכולים לסכן את ביטחון המדינה. מצד שני, פעילויות השמאל הקיצוני מהוות סכנת חיים למדינה; הפעילויות כוללות שיתוף פעולה עם ארגונים אנטי ישראלים, השמצת ישראל והסתה לחרם נגד המדינה, הסתה למרד בתוך הצבא ואף גנבת מסמכים סודיים ותמיכה בארגוני טרור. התקשורת המגויסת אינה מרשה לדבר בכנות על הסכנות האלה וחלק מהתקשורת אף תומך בפעולותיו של השמאל הקיצוני – הדוגמה היא גנבת אלפיים מסמכים סודיים מצה"ל בשנת 2008 על ידי ענת קם וכתב עיתון "הארץ" אורי בלאו. החטיבה היהודית לא היתה מסוגלת למנוע את האירוע החמור, כי השחקנים הראשיים: אורי בלאו, ענת קם ויאיר נווה לא היו פעילי ימין. באופן הכי אבסורדי, ענת קם עבדה באופן צמוד למפקד הישיר שלה, אלוף פיקוד מרכז יאיר נווה שהשב"כ הצמיד לו מאבטחים באותה התקופה, כי כביכול פחדו מנקמת הימין נגד יאיר נווה שתמך בהתלהבות בתהליך ההתנתקות [25, 26, 27].
החטיבה היהודית הינה כלי הגנה אנכרוניסטי של מיעוט פוליטי מפני יריביהם
המחלקה היהודית בזמן קום המדינה שירתה את הממסד הסוציאליסטי נגד האופוזיציה, כמו בכל המדינות הסוציאליסטיות באותם הימים. במשך השנים הפך השמאל למיעוט בחיים הפוליטיים, אבל סירב לוותר על הפריבילגיות האנכרוניסטיות שלו. החטיבה היהודית הינה זרוע מודיעינית וביצועית של השמאל הישראלי נגד אחיה בימין. פורסמו דוגמאות המראות שהחטיבה חקרה את חברי מרכז הליכוד [29] ושראשי השב"כ שיקרו לממשלה [30]. החטיבה שידלה למעשי רצח [38] והסיתה לשנאה כלפי הימין [18, 28-39]. השב"כ מאיים על כל אחד מי שמנסה לבדוק את שיטותיו; בתגובה לסקירת מעריב השב"כ איים בצורה גלויה: "שיטות הפעולה בהן פעול שב"כ הנן חסויות על פי חוק, וכל פרסום שלהן מהווה עברה על החוק" [13]. הגיע הזמן לחתוך את הגידול הממאיר בתוך המדינה, צריך לקחת מידיו של המיעוט התוקפני את האמצעים ההרסניים האלה, אי אפשר להמשיך כמדינה דמוקרטית ויהודית בלי לבטל את החטיבה האנטי-יהודית [40]. דמוקרטיה זה שלטון העם – בישראל זהו העם היהודי. במסגרת שיפוץ המדינה וחיזוק הדמוקרטיה הכוללים תיקונים יסודיים בתקשורת ובבתי המשפט, הפשע היהודי יוכל לעבור לטיפול של המשטרה הרגילה אחרי ארגונה מחדש והעלאת רמתה המקצועית. בעתיד יעלה הצורך בפרסום העברות והפשעים של החטיבה ובגינויים. ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון אמר שהשתלת סוכני השב"כ בתוך המשפחות מהווה כתם על פניו של השב"כ [11], אך ברור שכל החטיבה היהודית – שריד מלחמת האחים שהסוציאליסטים התחילו לפני קום המדינה – מהווה כתם זועק על פניה של מדינת ישראל.
חלקם הקישורים יועלו בעתיד הקרוב
[1] Menachem Begin, The Revolt, Steimatzky Ltd., 1983, Tel Aviv, Israel
[2] Samuel Katz, Days of Fire, Steimatzky’s Agency Ltd.,1968, Israel
[3] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%9C
[4]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99
[5]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
[6]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9F
[7]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%99_%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%91
[8]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%AA_%D7%91%D7%AA_%D7%A2%D7%99%D7%9F
[9] מעריב, כל הזמן, 6.2.2004, גמליאל
[10] http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=7910
[11] https://www.youtube.com/watch?v=cjW_M0DXQTw
[12] Maariv 21.2.2014 agents (scanned from nrg)
[13] Maariv 28.2.2014 agents (scanned from nrg)
[14] Maariv 21.2.2014 (scanned from the paper)
[15] Ysrael Hayom 2010, Chaim Perelman
[16] Ysrael Hayom 2011-2014, Tag Mechir
[17] Zeevi, Kahana
[18] Frightening with Right terror
[19] http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=E&0r9VQ=GIEDE
[20] http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=11&0r9VQ=GFMHI
[21] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%A7
[22] בשבע, 13.11.2014 סוכן,
[23] Yediot Achronot [רביב, ימין קיצוני, מחדל השב"כ ]
[24] Yediot Achronot, [איום של רצח ואלימות מהימין
[25] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%A0%D7%95%D7%94
[26] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A0%D7%AA_%D7%A7%D7%9D
[27] http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/095/329.html
[28] הצתת מסגד
[29] הליכוד במעקב
[30] בשב"כ משקרים לממשלה
[31] פרובוקציות
[32] האשמות כוזבות כלפי הימין
[33] פרובוקציות – ראש חזיר
[34] רביב ידע
[35] היסטריה נגד הימין אחרי ההתנקשות ברבין
[36] מדי אס אס והיסטריה של השמאל
[37] לנדסברג
[38] השב"כ תכנן התנקשויות